דמודיקוזיס הינה נגיעות בטפיל דמודקס היוצר מחלת עור. שייך למשפחת האקריות אשר נמצא באפן קבוע בזקיקי השיער של בעלי חיים רבים וכן גם בני אדם. האקרית מועברת מהאם לגור בימים הראשונים . התרבות של אקריות הינה כתוצאה של בעיה במע החיסון לכן אנו רואים את המחלה בעיקר בגורים. הופעת המחלה בבע"ח מבוגר מעידה לרב על בעיה במע' החיסון. מסיבה זו אין להרביע כלבים אשר סבלו מדמודיקוזיס,שכן הרגישות למחלה הינה תורשתית.

 

 

 

ישנה הופעה של 1-3 מוקדי קרחות ,עם עור אדמומי וקשקשים. מיקום אופייני ליד הפה ,סביב העיניים (משקפיים) בפנים ובגפיים. לרב אין גירוד

 

אבחון לפי המופע הקליני ולאחר בדיקה מיקרוסקופית של מגרדים עוריים עמוקים . חשוב לאפיין מבחינה כמותית "חיות" והמצאות צורות צעירות

 

 

 

בצורה המקומית בצעירים ניתן שלא לטפל –מעל 90% מהמקרים של המחלה עוברים בצורה ספונטנית. אין לטפל בלקויות בודדות

 

 

 

טיפול אמיטראז (טק-טיק) במיהול 1:200 כלל גופי פעם עד פעמיים בשבוע. לפי חומרת הבעיה מומלץ לגלח את כל הכלב

 

לאחר קבלת 2 מגרדי עור שליליים עוקבים ומטפלים אחת לשבוע למשך 4 שבועות

 

או אייברמקטין -400-600 מק"ג לק"ג כל יום עד ל-6 שבועות. לאחר קבלת 2 מגרדים שליליים עוקבים. להעלות מינון בהדרגה

 

 

 

לא לשימוש בקולי, נגזרותיהם והמעורבים שלהם, כלבי רועים אחרים ווימרנרים. ניתן להשתמש ב- milbamycin.